האיים האזוריים

מסעדות באיים האזוריים

המטבח האזורי נשען על מספר מאכלים קולקטיביים לכלל האיים, לצד מטבחים אישיים לכל אי בנפרד. זהו מקום מופלא לטיולי אוכל ומסעות קולינריים, שבו אפשר להיפתח לכמה וכמה מטעמים וטכניקות בישול חדשות. הדגים הטריים השולטים כאן הם טונה, דגי חרב ומקרל הנצלים בדרך כלל על הגריל. לובסטרים, סרטנים וצדפות (בסאו חורחה בלבד) מאפיינים את התבשילים ומרקי הדגים ולעתים קרובות נמצאים על הצלחת לצד אורז ופירה. אם תרצו לאכול צדפות טריות מחוץ לסאו חורחה, תוכלו לתפוס טיולי ספארי דיג מטריפים המופעלים מסאו מיגואל ובמהלכם תבלו בחצי יום טיול המלווה בדיג צדפות. 

גם הבשר כאן מקבל מקום של כבוד ונוכח בכמה וכמה תבשילים משובחים. נתחי הסטייקים ידועים בטעמם ובנוסף ניתן למצוא גם מספר מעדני גורמה ייחודיים כמו למשל מתאבן מסוים בשם "פודינג דם".

בנוגע לגבינה, קיימת גבינה משובחת שתוכלו לפגוש בכל האיים והיא נקראת גבינת סאו חורחה. גבינה זו מצריכה טיפול מיומן וזמן הבשלה מדויק, שבו נוצרים המון טעמים ומרקמים. למעשה, כמעט כל ארוחה אזורית טיפוסית נפתחת עם גבינה טרייה ומחית פלפלים אדומים פיקנטית. 

הקוזידו של פורנאש – מדובר באחד התבשילים הסימבוליים והאופייניים ביותר לאיים והוא מזכיר מאוד את החמין האהוב. זהו תבשיל בשר וירקות המבושל מכוח החום הגיאותרמי שנמצא מתחת לאדמה ויוצר ארוחה משביעה וטעימה. 

פורטוגל באופן כללי ידועה מאוד ביינותיה המשובחים אך כאן מיוצר יין וורדלחו שנחשב לאחד היינות הנחשקים בעולם. ייצור היינות מתרחש באיים פיקו, גרסיוסה וטרסיירה. בנוסף תמצאו כאן בירה טובה ומשקאות קלים מיוחדים כמו "קימה" – מיץ פסיפלורה מוגז, ליקרי פירות וברנדי טוב. בסאו מיגואל קיימים גם מטעי תה אקזוטיים שיעשו לכם חגיגה מכוס התה הרגילה. 

ומה לקינוח? ובכן, אננס טרי לצורותיו וסגנונותיו נחשב לקינוח הפופולרי (ממש כמו אבטיח ובולגרית אצלנו), אך אפשר למצוא גם שפע מאפים מתוקים, עוגות וממתקים במגוון אינסופי. למתקדמים, מחכה גם "הלחם מפורנאש" שעניינו הוא לחם מתוק מקומי, מעט מתוק יותר מבריוש.

אטרקציות באיים האזוריים

בשל המראה הגאולוגי הייחודי, תוכלו להיחשף כאן למספר רב של פעילויות רגליות, ברכבים או רכבי שטח, באופניים, על סוסים, טיפוס, ספורט ימי, שייט, צלילה ועוד. כל אלו מתלווים למזג אוויר מתון לאורך השנה, יין משובח ואוכל טוב, פרא מהפנט לצד שלווה אידיאלית. 

האי המרכזי – סאו מיגואל (São Miguel)

בו שוכנת עיר הבירה פונטה דלגדה. רוב המטיילים מעדיפים להתחיל את הטיול שלהם כאן ולהתקדם לאיים הנוספים ברכב שכור או בשייט. סאו מיגואל הוא אי שבולט בעיקר בזכות האגמים הרבים שלו, חלקם אידאליים לדיג, אחרים מתפקדים כמעיינות חמים ובנוסף ישנם חופים מוצלחים והרבה מאוד נוף. בסאו מיגואל מתקיימות גם שלל חנויות ומסעדות מצוינות ובתוך העיר עצמה כדאי להגיע לכנסיות סאן סבסטיאו (Sao Sebastiao) וסאן חוזה  (Sao Jose), מבצר Forte de S. Bras, שערי הקשתות בפונטה דלגדה (Portas Da Cidade) ומוזיאון Carlos Machado.
מבחינת טיולי הטבע הרבים שמציע האי, אל תוותרו על Sete Citades שמכיל שני אגמים "תאומים" – אחד כחול ואחד ירוק ושניהם נמצאים בתוך מכתש געשי ענק. מקום מפורסם נוסף הוא גם פוגו היפהפה. רצוי לטייל גם בעמק פורנס (Furnas) ולהגיע למעיינותיו החמים ולפארק הבוטני טרה נוסטרה.

פאיאל (Faial)

ביתם של פרחי הורטנזיה תכולים ומרהיבים, מרינה תוססת ומתחמי תיירות מעולים בעיר המרכזית הורטה. באי זה רצוי לבקר במכתש הגעשי העצום קלדרה (Caldeira), בהר הגעש Volcán de los Capelinhos וכמובן לצאת לסיור צפייה בלווייתנים ודולפינים. 

טרסיירה (Terceira)

נחשב לאחד המאוכלסים ביותר – הן באנשים והן ביערות. בירת האי Volcán de los Capelinhos מאופיינת במראה עתיק ומרהיב ונחשבת לאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. בעיר תוכלו לבקר בשלל מנזרים, כנסיות, ארמונות ומוזיאונים. מחוצה לה תמצאו נופים פראיים, המון חברות צלילה, סיורים אל תוך יערות ומעיינות חמים ועוד. כדאי להגיע למערכת המערות Algar de Carvao ולתצפית Serra do Cume הצופה אל מפרץ פראיה דה ויטוריה והשטחים הבזלתיים שבו. 

פיקו (Pico)

האי השני בגודלו אחרי סאו מיגואל והוא מאופיין בשדות לבה שהתקשו והפכו את הקרקע לכהה מאוד. הרי הגעש של האי (2,350 מטרים בפסגות הגבוהות) הופכים אותו לאי הגבוה ביותר באזוריים וניתן לבצע כאן טיולי טיפוס אתגריים רבים. כמו כן כדאי לבקר במוזיאון הלווייתנים, המוזיאון הימי ומוזיאון היין. 

סנטה מריה (Santa Maria)

אי חמים וגדוש בנופים מדבריים צבעוניים. האתרים המיוחדים כאן הם "המדבר האדום" Barreiro da Faneca ומפל מלואס המרשים. תמצאו כאן גם חופים מעולים כמו מפרץ סאו לורנצו המוקף כרמים הנושקים ממש לים עצמו וחוף פורמוסה הלבן והייחודי במראהו לאיים. 

גרסיוסה (Graciosa)

אי קטן בעל סלעים וולקניים לבנים, כרמים ציוריים, שדות חיטה מרהיבים, לגונות ושפע מהפנט של טחנות רוח. כדאי לבקר בהר נוסה (Monte de Nossa Senhora da Ajud) ובו תצפית מופלאה על סנטה קרוז, עיר הבירה, וגם במערכת מערות הנטיפים והגופרית Furna do Enxofre והאגם שלה. 

סאו חורחה (Sao Jorge)

מציע מגוון רחב של נופים: שדות פתוחים, צוקים, יערות ופג'אס: לשונות אדמה הפורצות פנימה אל תוך הים ועליהן צמחייה ייחודית. חלק מהלשונות הללו כוללים מטעי פרי ושדות תירס ובטטה. כדאי להגיע אל שדות פולי הקפה ואל אזור בשם Fajã de Sao Joao המספק מראה כפרי יפהפה של בתי אבן שחורים וחוות. מטיבי הלכת ישמחו להגיע אל פסגת האי Pico Da Esperanca שממנה אפשר להשקיף על האיים הסמוכים. 

פלורס (Flores)

אי פראי שנראה כאילו כף רגל אדם טרם דרכה בו. הוא מציע מכתשים וולקניים שהפכו לאגמים קסומים, עמקים ויערות, מרבדי פרחים ונופים שנראים כמו מתוך אגדה. כדאי לסייר ב-Sete Lagoas, אזור שבו קיימים שבעה אגמים מיוחדים ובמצוק Fajazinhha הכולל לא פחות מ-20 מפלים. הגבוה שבהם מתנשא ל-300 מטרים! במפל נוסף בשם Poco do Bacalhau תוכלו גם לשכשך בכיף. 

קורבו (Corvo)

נחשב לקטן והמבודד ביותר ומאכלס כ-450 תושבים בלבד. הביקור כאן מספק מעין מסע במנהרת הזמן ומפגיש את המטיילים עם כרמים ויקבים שנראים כמו מעידן אחר, לוע הר הגעש Caldeirão ושדות קונוסים וולקניים מיוחדים. כמו כן, טחנות הרוח ושדות המרעה הרבים נחשבים לסמלי האי.

השכרת רכב באיים האזוריים

באיים תוכלו למצוא מספר חברות להשכרת רכב, חלקן בינלאומיות. ניתן לבצע את ההשכרה מראש ולקבל את הרכב בשדה התעופה כל עוד זו חברה בינלאומית עם סניף ישראלי. גיל הנהג המינימלי הדרוש תלוי בחברת ההשכרה ולעתים המינימום לנהיגה יהיה 21 או 25 ולפעמים גם 30, כשהדבר מלווה בוותק נהיגה של לפחות שנה. חלק מהחברות אף מגבילות את הגיל המקסימלי לכדי 70-75 שנים. 

הנהיגה באיים נוחה יחסית, זורמת וכמעט ללא עומסים מיוחדים (המקומיים ממעטים לנהוג). אך לעתים הכבישים צרים מאוד ומצריכים זהירות רבה. לכן אם ניתן, בחרו במכונית קטנה והימנעו מנהיגה בלילה, גם בשל הערפל הכבד בהרים. קיימת הגבלת מהירות בכבישים מהירים ל-120 קמ"ש. יש להביא בחשבון שמחירי הדלק באיים דומים לאלו שבישראל. בנוסף, קיימות הרבה פחות תחנות דלק ובשעות פתיחה משתנות.

חשוב להתייחס למעבר בין האיים השונים גם ללא רכב: באיים מופעלים מערכי טיסות פנים מטעם חברת התעופה המקומית SATA ובתדירות משתנה, על פי גודל האי. מדובר באפשרות נוחה ומהירה, אך כמובן יקרה יותר. ככל שהזמנת הטיסות מתרחשת מוקדם יותר, כך המחירים פוחתים. 

אפשרות נוספת היא לנוע בין האיים באמצעות מעבורות נוחות יחסית ובמחירים מעט נמוכים מאלו של הטיסות. אפשרויות נוספות הן נסיעה באוטובוס או בהשכרת סירות מנוע/ אופנועי ים.

טיסות לאיים האזוריים

כדי להגיע מישראל לאיים האזוריים נדרשת טיסה לליסבון וממנה טיסת המשך לאיים. רוב הטיסות נוחתות בסאו מיגואל אך ניתן למצוא גם טיסות ליתר האיים. לכן באפשרותכם לבחור בין:

טיסה ישירה לליסבון באמצעות החברות אל על, ארקיע וטאפ פורטוגל. טיסות ישירות מתרחשות בעיקר בעונה החמה, אם כי ניתן לתפוס גם טיסות מעטות לאורך החורף (חלקן עם עצירת ביניים).

טיסה בקונקשן לליסבון דרך יעד אירופאי אחר, או בקונקשן לאיים האזוריים עצמם (תלוי בחברה). במקרים אחדים לאורך השנה תמצאו טיסות ישירות מישראל לפונטה דלגדה דרך חברת תעופה אירופאית כלשהי.

טיסת לואו קוסט עם עצירת ביניים אחת או שתיים ביעדים אירופאים נבחרים, באמצעות החברות SATA, TAP, אייר ברלין, פריימרה אייר, ג'ט איירפליי, איזיג'ט וריינאייר. טיסות בלואו קוסט נחשבות כיום לאופציה הפופולרית, הזולה והזמינה יותר מבין השלוש ועלות הטיסה מסתכמת ב-50-200 אירו לכרטיס לכיוון.

מליסבון מתבצעת טיסת המשך לאיים באמצעות חברת התעופה האזורית SATA, או באמצעות חברת התעופה הפורטוגלית TAP. סה"כ משך הטיסה הינו כ-7 שעות: חמש מתוכן עד ליסבון והיתר עד לסאו מיגואל.

מתי כדאי לטוס לאיים האזוריים? 

בשל האקלים הטרופי-ים תיכוני האופייני, טמפרטורות האיים משתנות על בסיס שעתי לאורך היממה. בוקר שמשי עשוי להתחלף עד הצהריים בעננות כבדה ואף גשם ולהשתנות לעת ערב למזג אוויר יבש וקריר. ועם זאת, לא מדובר בהבדלים משמעותיים במיוחד וכל שתצטרכו לעשות הוא לעקוב בשוטף אחרי התחזית. במקרה שמופיעה עננות כבדה, היא עשויה לבטל טיסות פנים בהתרעה קצרה וגם לפגוע משמעותית בטווח הראייה, כך שתוכלו לראות רק מטרים ספורים ברדיוס שבו אתם עומדים. 

האיים עמוסים בעיקר בחודשי הקיץ (יוני עד ספטמבר) ובהם תיירים מכל העולם מגיעים לחופשה השנתית. בתי המלון בתפוסה מלאה והרחובות מלאים באווירה טובה ותוססת. בתקופה זו מתקיימים גם כמה וכמה פסטיבלי "חובה" כמו פסטיבל ג'ון הקדוש שחל בחודש יוני באי טרסיירה, מצעד רוכבי הסוסים וקרנבל השעועית הלבנה בסאו מיגואל ושבוע הלווייתנים שחל באוגוסט באי פיקו. 

אם אתם מחפשים שקט, מיעוט יחסי של תיירים וגם שירות בטופ שבטופ (המקומיים מודים על כל תייר שמגיע מחוץ לעונה ותורם לפרנסתם על ידי הענקת שירות אישי מצוין), ייתכן שעונות המעבר מרץ-מאי או חודש אוקטובר יתאימו לכם במיוחד. כמו כן, מידי שנה בחודש אפריל, נחגג מועד ייחודי בפורטו דלגדו בשם Senhor Santo Cristo dos Milagres הנחשב לאירוע שנתי ענק.