תפריט
על אף ההגדרה שלהם כחלק מאירופה, אם אתם מתכננים טיול לאיים האזוריים (Azores) אל תצפו לפגוש את אירופה הקלאסית שאליה התרגלתם. זה לא אותו מקום, לא אותם אנשים, לא אותו הים, לא אותה התרבות ולא אותם הנופים. איך זה יכול להיות? פשוט.
האיים האזוריים הם למעשה אריכפלג של תשעה איים געשיים בסך הכל, שהופיע כאילו משום מקום באמצע האוקיינוס האטלנטי. במובן הזה קשה להשוות אותם אפילו לארכיפלג מדיירה הפורטוגזי, או לאיים הקנריים הספרדיים. ארכיפלג האזוריים נמצא בשליש הדרך בין אירופה לאמריקה הצפונית. הוא שוכן כ-1,500 קילומטר מערבית לחופי פורטוגל, וכ-4,000 קילומטר מחופי אמריקה. הם התגלו על ידי אחד מאנשי צוותו של אנריקה הספן במאה החמש עשרה (ב"עידן התגליות"), שיצאו לדרכם מחבל אלגרבה בדרום פורטוגל היבשתית, שהעניקו להם את שמם על שם הניצים שהם מצאו במקום (Acor הוא נץ בפורטוגזית). כיום הם מהווים אוטונומיה פורטוגזית, וזו היא השפה הרשמית בהם.
בירת האיים הרשמית היא פונטה דלגדה (שמשמעות שמה הוא Thin Cape – גלימה דקה), הממוקמת באי סאו מיגל (Sao Miguel). עם זאת, בשל הפיזור של התושבים בארכיפלג, יש לו שלוש בירות בפועל. השתיים האחרות הן אנגרה דו הרואיזמו (Angra do Heroismo) באי טרסיירה, והורטה (Horta) באי פאיאל. בכל אחת משלוש הבירות נמצאת אחת משלוש רשויות השלטון.
על אף שרבים מגיעים לאיים האזוריים בעיקר בשל הנופים המדהימים שלהם, לאיים הללו יש המון מה להציע לשוחרי ההיסטוריה והתרבות. ההתיישבות האנושית הראשונה באיים החלה עשר שנים לאחר גילויים, בשנת 1437. מאז עברה אוכלוסיית האי תהפוכות רבות, האי הפך לנקודה חשובה במסעות ספינות באוקיינוס האטלנטי, הרי געש התפרצו ועוד. מומלץ להקדיש לפחות יום אחד ללימוד על ההיסטוריה של האי ועל ההתיישבות האנושית בו, שהתחילה מאוחר יחסית בהשוואה למקומות אחרים בעולם.
זהו שמו של הר געש הנמצא באי פאיאל (Faial), שהתפרצותו שינתה לתמיד את פני האי, בין ספטמבר 1957 לאוקטובר 1958. ההתפרצות כיסתה חלק מהאי בלבה, וגם הובילה ליצירתו של "אי" נוסף בצמוד לפאיאל, המחובר לפאיאל באמצעות לשון יבשה צרה. התפרצות זו, על אף שלא גרמה לאבידות בנפש, הכריחה 1,800 מתושבי האי להתפנות ממנו, ורובם עברו לארה"ב.
המבקרים באי היום יוכלו לעמוד על היבשה שנוצרה באמצעות הלבה, מקום שבו עד לפני כמה עשרות שנים היו רק מים. בנוסף, תוכלו לראות גגות מכוסים באפר וחורבות שעד היום לא פונו. הדרך הטובה ביותר ללמוד על האירוע ועל הר הגעש קפלינהוס היא באמצעות המוזיאון המקומי, שנבנה בתוך מגדלור שיצא משימוש בעקבות ההתפרצות והוסב למוזיאון.
החוויה בהגעה לקפלינהוס שונה מכל מה שתוכלו לראות בתמונות. הטבע תבע לו בעלות על המקום באופן החלטי ביותר, אם כי לשמחת כולם איש לא נהרג באירוע.
על אף שנמנה כמה מקומות בתוכה כשווים ביקור, הבירה הזו של האיים האזוריים שווה ביקור גם בפני עצמה. מדובר בעיר שהיא כל כולה אתר מורשת עולמי (מוכרת על ידי אונסק"ו), בשל החשיבות הרבה שהייתה לה במהלך עידן התגליות של המאה החמש עשרה (וגם אחריו). בפועל, עד שהוכנסו לשימוש אוניות הקיטור באמצע המאה התשע עשרה, כל ספינה שעשתה את הדרך הטרנס-אטלנטית הייתה חייבת לעגון לתדלוק ומילוי אספקה בנמל הזה שבאי טרסיירה (Terceira). משמעות שמה של העיר, "מפרץ הגבורה", מרמז על מה שהתרחש בה במשך מאות שנות קיומה.
העיר מתאפיינת בארכיטקטורה של המאה ה-17 ואילך, ותמצאו בה ביצורים רבים. הביצורים מעידים על מעמדה החשוב של העיר בכל הנוגע למסחר ותעבורה ימית, החל מהמאה החמש עשרה. תמצאו כאן כמות מהממת של ארמונות, מבצרים, מנזרים ועוד מבנים מרתקים, שיאפשרו לכם למלא בכיף כמה ימים של טיול.
בהתאם למעמדה של אנגרה דו הרואיזמו כאחת משלוש הבירות של האיים האזוריים, והבירה הראשית והיחידה בעבר, נמצאים בה הן בית המשפט העליון של הארכיפלג, והן המוסדות הדתיים החשובים ביותר בו – Diocese (הדיוקסיה, "בישופות" בעברית). אם יש לכם רק זמן קצר, שיטוט ברחבי העיר ישאיר אתכם פעורי פה. מקום נחמד להתרשמות מאופי העיר הוא רחוב הבישופות (Rua da Sè). תבניות הריצוף הייחודיות של הרחוב, כמו גם הבתים הצבעוניים המסורתיים, יעניקו לכם מעט מאווירת המקום ויגרמו לכם לרצות להישאר.
הארמון המרשים הזה, שנמצא באנגרה דו הרואיזמו, נבנה בסוף המאה ה-16, כלומר סוף תקופת הרנסנס ותחילת הבארוק. הוא בהחלט מעורר השראה, בגודלו ובעיצוב שלו, ולכן אין זה פלא שרבים מהאישים ומהמוסדות החשובים של הארכיפלג בחרו בו כמקום מושבם. הוא הפך למקום מושבה של הממשלה המאוחדת הראשונה של האיים, לאחר שהמסדר הישועי ששלט בו במשך זמן רב גורש מהם בתחילת המאה השמונה עשרה.
בתקופה מאוחרת יותר התגוררו בארמון מלכי פורטוגל פטר הרביעי וקרלוס הראשון, וכיום הוא משמש כמעון הרשמי של נשיא הממשלה האוטונומית של הארכיפלג. בנוסף, הארמון משמש כיום כמוזיאון, ובו תוכלו ללמוד בצורה מיטבית על ההיסטוריה המורכבת והמעניינת של האיים האזוריים. ברחבי החדרים והאולמות המקושטים תמצאו ציורים ופרסקאות, שטיחים מורכבים ותקרות מעוצבות היטב, ואת ההסברים יספק לכם המדריך הקולי, שאותו תקבלו בכניסה למוזיאון.
את הארמון תוכלו למצוא בכתובת – Rua do Palacio 9700-143, Angra do Heroismo.
זהו מקום ההתאספות וההתקהלות האזרחי המרכזי והעתיק ביותר באנגרה דו הרואיזמו. הוא עוצב במאה השש עשרה, ובמשך השנים הוא נתחם בשלל מבנים יפהפיים הצבועים לבן או בצבעים עזים אחרים. החזות המרשימה ביותר מבין המבנים הללו היא זו של בית העירייה, הבנוי בסגנון נאו קלאסי. כיום המבנה מהווה את ביתו של בית המשפט העליון של האיים האזוריים, השוכן באנגרה דו הרואיזמו כאחת הבירות של הארכיפלג.
על אף העובדה שמדובר במבנה עירוני ולא באתר תיירות, ניתן בהחלט לבקש מפקיד/ת הקבלה לערוך סיור עצמאי קצר במקום. תוכלו לסייר באולם השיפוט (כמובן בהנחה שהוא לא בשימוש) ובאולמות הטקסים המקושטים בסגנון מיושן ונעים, ולשזוף את עיניכם בויטראז'ים המעטרים את המבנה.
בהתאם למעמדה של אנגרה דו הרואיזמו כבירה של האיים האזוריים באותה תקופה, ובהתחשב בחשיבות הרבה של בכל הנוגע לתעבורה ולמסחר באוקיינוס האטלנטי, אין זה פלא שכבר בשלבים מוקדמים של ההתיישבות הוקמו בה ביצורים ומבני הגנה. המבצר של יוחנן המטביל הוא אחד מאלה, שנבנה בזמן השלטון הספרדי על פורטוגל בין סוף המאה ה-16 לאמצע המאה ה-17. זהו המבצר הגדול ביותר שנבנה בתקופה של פיליפה השני, מלך ספרד באותה התקופה.
המבצר בנוי מחמישה קילומטרים מצטברים של חומות, והביצורים וההגנות הרבים שלו כנגד ארטילריה ירשימו אתכם מאוד. מדובר במבנה מתוחכם ואסטרטגי, שנבנה על פי העקרונות והאמצעים המתקדמים ביותר של התקופה. הכניסה אל המבצר נעשית באמצעות גשר ושער גדול ומרשים במיוחד, שיובילו אתכם לכיכר מרכזית הקרויה כיכר הצבא (Parca de Armas). במקום תמצאו גם מבנים חשובים מאותן השנים, כמו בית המושל וכנסייה בארוקית.
עבור כל מי שמתעניין בהיסטוריה האנושית של האוקיינוס האטלנטי בכלל, ושל ארכיפלג האיים האזוריים בפרט, המוזיאון הזה הוא אתר חובה לביקור. בשנות השישים הועבר המוזיאון למנזר לשעבר על שם סנט פרנצ'סקו (Convento do Sao Francisco), הכולל גם חלקים נוספים שעדיין עומדים בייעודם המקורי (לדוגמה כנסייה גדולה במיוחד).
המוזיאון מציג מגוון ועושר מדהימים של מוצגים, העוסקים בכל הפנים של ההתיישבות באיים האזוריים. תמצאו תערוכות העוסקות בהתיישבות המוקדמת בארכיפלג, בהיסטוריה הצבאית שלהם, בתרבות המסורתית של התושבים, שעל אף היותם אירופאים חיו במשך מאות שנים בצורה נבדלת משאר היבשת, במסורות הדתיות ודרכי המסחר. הפריטים כאן כוללים בגדים, כרכרות, מדים, כלי נשק, אמנות, פסלים, רהיטים ועוד. ביקור אחד במוזיאון הזה יהפוך את הטיול שלכם באיים האזוריים למודע הרבה יותר, שכן ההבנה שלכם את ההיסטוריה והתרבות של הארכיפלג תתרחב לאין שיעור.
את המוזיאון תוכלו למצוא ב- Ladeira de São Francisco, 9700-181 Angra do Heroísmo.
פונטה דלגדה היא הבירה הרשמית של האיים האזוריים החל מ-1976, והיא מהווה את המרכז המינהלי האוטונומי של הארכיפלג. היא ממוקמת בדרומו של האי הגדול ביותר באיים האזוריים, סאו מיגל (Sao Miguel), והיא גם העיר בעלת מספר התושבים הגדול ביותר בארכיפלג. על אף העובדה שהיא הפכה לבירה של האיים רק בסוף המאה העשרים, לא מדובר בעיר צעירה כלל וכלל. ההתיישבות בפונטה דלגדה החלה כמה שנים בלבד אחרי זו באנגרה דו הרואיזמו, בשנת 1444. בהמשך היא קיבלה מעמד מלכותי של עיר עצמאית, ומעמדה הלך ועלה במשך מאות שנים, עד להכתרתה כבירת האיים האזוריים.
האי סאו מיגל ידוע בצמחיה המרובה שלו, מה שהוביל לכך שהוא מכונה "האי הירוק". בתוכו שוכנת פונטה דלגדה, המהווה אי עירוני בתוכו. היא מלאה במבנים היסטוריים, כולל מבצר בן המאה השש עשרה (ראו להלן), מונומנטים המככבים על גלויות בכל העולם ועוד. בנוסף, מהנמל של העיר תוכלו לצאת לשיט שיחשוף אתכם הן לנופים של האי, והן לבעלי החיים המאכלסים את האזור.
השער בעל שלוש הקשתות הזה מהווה את אחד הסמלים המרכזיים של פונטה דלגדה, ומופיע על רבות מהגלויות שלה. הוא נמצא בשכונת סאו סבסטיאנו (Sao Sebastiano).
השער היווה חלק ממערכת ההגנה והביצורים של העיר, ונבנה בשנת 1783. במקור הוא נבנה בצמוד לרציף הנושק למים, אך הוא הועבר למיקומו הנוכחי לאחר שנבנתה השדרה הצמודה לרציפים בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת. כיום הוא שוכן אחר כבוד בכיכר Goncalo Velho Cabral. השער בנוי מהאבן הגעשית המקומית, וצבוע כולו בלבן המדגיש את הקרבה לים.
הכיכר שעליה ניצב השער מתאפיינת בריצוף פורטוגזי בתבניות מורכבות (שמן בפורטוגזית – Calcada Portugesa), שאותו תוכלו לראות ברבות מהסמטאות הפורטוגזיות, הן בארכיפלג האיים האזוריים והן בפורטוגל היבשתית.
בדומה לערים חשובות אחרות באיים האזוריים (כמו אנגרה דו הרואיזמו), גם פונטה דלגדה הייתה צריכה להתמודד מול איומים רבים שהגיעו אליה מכיוון הים. לעיר נבנתה חומה מסיבית, והמבצר של סאו בראס היווה מרכיב חשוב בביצור העיר.
המבצר נבנה באמצע המאה השש עשרה, קצת לפני השלטון הספרדי על פורטוגל והאיים האזוריים. הוא מגן על החלק המערבי של הנמל של פורטה דלגדה, ולמעשה נמצא בשימוש של חיל הים הפורטוגזי עד היום הזה. על אף שהוא עבר שיפוץ מסיבי במאה התשע עשרה, המבצר עדיין משמר את האווירה של התקופה העתיקה שבה הוא נבנה, אז הייתה פונטה דלגדה חשופה להתקפות מצד חילות ים זרים ומצד פיראטים.
בהגיעכם למבצר, תוכלו להסתובב בו ולראות תותחים וארטילריה מודרנית יותר המוצבים על החומות. בנוסף, בשטח המבצר שבו ניתן להסתובב נמצא גם מוזיאון קטן של חיל הים הפורטוגזי, המתאים למי שהנושא מעניין אותו. במוזיאון תמצאו כלי נשק
הורטה היא הבירה של האי פאיאל והאיים שסביבו, וכן מהווה את הבירה החוקתית של האיים האזוריים, לצד פונטה דלגדה ואנגרה דו הרואיזמו. בשל מיקומה המערבי בקבוצת האיים המרכזית של הארכיפלג, הורטה היוותה בעבר ומהווה בהווה נקודה חשובה מאוד בתנועה הטרנס-אטלנטית, הן הימית והן האווירית. המרינה של העיר היא אחת העמוסות בעולם, שכן רוב הספינות והיאכטות השטות באוקיינוס האטלנטי עוגנות בה, לפחות לזמן מה. בעבר, היוותה העיר מרכז חשוב עבור ספינות צייד לווייתנים. כיום, למרבה השמחה, הספינות הרבות היוצאות לאזורי המחייה של הלוייתנים באוקיינוס עושות זאת לשם צפייה בהם בלבד, ולא לשם הרג שלהם.
בשל ההיסטוריה העשירה שלה (היא בת אותו גיל כמו הבירות האחרות של האיים האזוריים), הורטה מהווה יעד מצוין לטיול. משום הגודל הצנוע של האי פאיאל שבו היא יושבת, תוכלו לטייל בה ובאי כולו בטיול של יום אחד, ולהספיק חלק ניכר מהם.
להורטה יש כמה מאפיינים ייחודיים, שהופכים אותה לשווה ביקור בפני עצמה. האוניברסיטה של הורטה מושכת סטודנטים מכל האזור והעולם, מה שהופך אותה לאחת הערים עם האווירה הצעירה ביותר באיים האזוריים. המרינה העמוסה שלה, המלאה לכל אורך השנה בהמוני סירות ויאכטות מכל הגדלים, היא מראה ססגוני ומרהיב. הרי הגעש הנשקפים ממנה והים הצמוד אליה יוצרים בה תחושה של אי באמצע הטבע, ועוד.
