אוכל בפורטוגל

האוכל של פורטוגל איננו מפורסם, אמנם, כמו האוכל הצרפתי או האיטלקי, אך הוא השפיע רבות במרוצת השנים על המטבח העולמי. הפורטוגזים שינו את ההיסטוריה וגילו עולמות חדשים. הם הגיעו לאפריקה, לאמריקה, לאסיה ואפילו ליפן. מעבר לכך, פורטוגזים רבים היגרו למדינות אחרות בעולם והפיצו את האוכל הפורטוגזי המסורתי באותם יעדים שבהם בחרו להתיישב. כל אלה השפיעו רבות על המטבח של פורטוגל ובנוסף גרמו לו להשאיר את עקבותיו בכל מקום כמעט. המאפה המפורסם, למשל, פירי פירי (Piri-Piri) הוא דוגמא מובהקת לכך, הטמפורה ואפילו התה. 

הסצנה הקולינארית בפורטוגל

הפורטוגזים, אלה שחיים בפורטוגל עצמה וגם מחוצה לה, אוהבים לאכול. הם מוכנים לגמוע מרחקים ארוכים כדי להגיע למנה ספציפית אחת שהם אוהבים ומוכנים גם לנסוע רחוק כדי ליהנות ממסעדה טובה. האוכל הוא עניין גדול בפורטוגל והמקומיים שמחים להפוך כל הזדמנות לארוחה משפחתית מסורתית טובה, שמתבססת על טעמים מקומיים, טריים וטעימים. הפורטוגזים טוענים אפילו שהאוכל של פורטוגל הוא הטעים ביותר בעולם, ולמי שיצא לבקר בפורטוגל ולהתנסות בו, סביר שלא ישלול קביעה נחרצת זו (ובמקביל יסכים, כך סביר להניח, עם תושבי מדינות אחרות שטוענים את אותה אמירה ממש…). 

Pastel de Nata
Pastel de Nata – הקינוח הנפוץ (ויש אומרים שהטעים) ביותר בפורטוגל

מנות מסורתיות מהמטבח המקומי

למרות שפורטוגל היא מדינה קטנה יחסית, לכל אזור יש את המנות האופייניות לו, מנות שמתווספות לחגיגה שלימה של טעמים ועולם קולינרי עשיר ומיוחד. בצפון פורטוגל, למשל, האוכל הוא כבד בדרך כלל. זהו אוכל של איכרים. סוגים שונים של נקניקיות יככבו בתפריט שלו וגם מנה בשם Feijoada (צלי של שעועית, בשר בקר וחזיר) ו-Cozido (צלי מסורתי של בשר מבושל, עם ירקות בדרך כלל). ליד החוף, הדגים ופירות הים הם השולטים במטבח המקומי, כך שאם תכנסו למסעדו באזור תמצאו בתפריט שלה בדרך כלל סרדינים בגריל, צדפות ותמנון. המנות האופייניות לדרום פורטוגל הן Açorda (חתיכות לחם עם שום, פטרוזיליה קצוצה, שמן זית, חומץ, פלפל לבן וביצים עלומות), Sopa da Pedra (מרק שעועית עם נקניקיות בוואריאציות שונות) ו-Xarém (מעין דייסה העשויה מקמח תירס עם צדפות או סרדינים). 

המטבח המקומי מתבסס על כמה חומרי גלם, שמככבים במנות רבות. פורטוגל מייצרת שמן זית מצוין ואין זה פלא שהוא רכיב פופולרי ואהוב מאד. את שמן הזית מוסיפים לכל הסלטים כמעט, למנות מוקפצות ומבושלות ואפילו טובלים לחם בשמן זית בארוחה. גם הבצל הוא חומר גלם פופולארי מאד במטבח הפורטוגזי, ויחד איתו בחגיגה גם השום. האוכל המסורתי איננו חריף וכמות התבלינים באופן יחסי היא מעטה. יהיה בו כמובן מלח, שום ובצל אך מעט מאד תבלינים אחרים. הוא ידוע כבריא מאד וחלק מהתזונה הים תיכונים, המתבססת על הרבה מאד פירות וירקות, דגים ושמן זית. 

פורטוגל עומדת במקום השלישי באירופה בכל הקשור לצריכת דגים לאדם. הסיבה לכך קשורה לדגי הבקלה, האהובים מאד על המקומיים (ובייחוד כשאוכלים אותם כשהם קרים ומלוחים). 

מנות פתיחה מוכרות

הצ'וריסו (Chouriço) הוא אחת המנות המוכרות בפורטוגל, חלק ממזון מהיר וזמין מאד. מדובר בנקניק עשוי מחזיר, שומן, מלח, פלפל אדום, שום ויין. הוא מגיע בסגנונות שונים ולכל אזור בפורטוגל ולעיתים אפילו למשפחות עצמן, מתכון אחר להכנתו. יש גם את הצ'וריסו השחור (Morcela), שמכינים אותו מבשר חזיר ודם והוא אהוב מאד. את הצ'וריסו אוכלים כמתאבן בדרך כלל לפני הארוחה העיקרית ולמרות ששמו דומה לצ'וריסו הספרדי (את הצ'וריסו הספרדי כותבים כך: chorizo) אין מדובר באותו הדבר. עם דומים אך לא זהים ולכל מדינה גרסה שונה. 

מנה נוספת שהיא סוג של נקניק מעושן היא ה-Alheira, עם קשר יהודי חזק (כמה מפתיע). זהו נקניק שעשוי מעוף (בניגוד לנקניקים אחרים ורבים העשויים מבשר חזיר) יחד עם לחם ושומן. הנקניקייה עצמה מטוגנת ומוגשת כחטיף או כארוחה עיקרית יחד עם ביצה מטוגנת וצ'יפס. מדובר בהמצאה יהודית בזמן האינקוויזיציה הפורטוגזית. כדי להוכיח לקהילה המקומית שהם התנצרו, יצרו היהודים, בני המקום, נקניקייה. בפועל, היא היתה עשויה, כאמור, מעוף ולא מחזיר (ולכן היתה כשרה), אך האנשים במקום חשבו שהם אוכלים חזיר.

מנה פופולרית אהובה מאד גם היא היא ה-Bolinhos de Bacalhau. המנה הזו מתבססת על אחד מחומרי הגלם האהובים בפורטוגל – דג הבקלה. מדובר במעין קציצה/עוגה העשויה מדגים מטוגנים, תפוח אדמה, בצל, פטרוזיליה וביצים. 

לחובבי הפחמימות מוצעת המנה המקומית הבאה – Bifana. זהו כריך סטייק חזיר משובח, בתיבול של שום ורוטב חריף. את הכריך הזה תמצאו לרוב בדוכני אוכל, באירועים מקומיים שונים וגם במסעדות ספציפיות, שהוסיפו אותו לתפריט. צלחת של זיתים מתובלים בשום ובשמן זית היא מתאבן מוכר גם הוא והוא מוגש כמעט בכל מסעדה. 

ועכשיו – למרקים המחממים

הפורטוגזים אוהבים לשלב בארוחה גם מרק טוב ומהביל שמחמם את הבטן (בימים קרים) ומשביע מאד (בכל תנאי מזג אוויר). ברשימת המרקים האופייניים למטבח המקומי אפשר למצוא את ה-Caldo Verde, מרק מנחם וטעים. בצפון פורטוגל הוא כולל סוג מסוים של כרוב, בצל, שום, תפוחי אדמה וצ'וריסו והוא מוגש עם לחם תירס.

מרק נוסף הוא ה-Canja de Galinha, מרק העוף המפורסם, שלכל מדינה גרסה שונה לו. בפורטוגל מכינים אותו עם עוף ולפעמים גם עם כבד עוף ולבבות, ויש בו גם אורז ופסטה.

גם מרק בשם Sopa de Pedra נחשב למעדן ומגיע בכמה סוגים והוא כולל בשר, צ'וריסו, שעועית, כרוב ותפוחי אדמה וגזר. זהו מרק עשיר מאד ומשביע מאד.

עוד מרק ברשימה הנחשב לארוחה בפני עצמה הוא ה-Açorda Alentejana, מנה מסורתית שמגיעה בווריאציות שונות. הבסיס שלה הוא לחם והיא נוצרה כדי להשתמש בלחם הישן ולנצל אותו כהלכה, במקום לזרוק אותו. יש במרק הזה שום, מלח, לחם כאמור, שמן זית ומים. מבשלים את הכל ומוזגים מעל הלחם היבש. מעל מוסיפים ביצה עלומה וחופן של כוסברה טרייה קצוצה. 

קינוחים מתוקים

אי אפשר שלא לסיים את הארוחה עם משהו מתוק או ליהנות מקפה חזק וטוב יחד עם קינוח בצד. אז, גם במטבח הפורטוגזי יש מגוון רחב של קינוחים ומתוקים שעושים נעים בבטן והם חלק מהמסורת המקומית. Pastel de Nata הוא הקינוח המפורסם ביותר מבין כלל הקינוחים שמוגשים בפורטוגל והוא פשוט וטעים להפליא. מדובר בטארט פריך, שנאפה בתנור ומעליו קינמון ו/או אבקת סוכר. זהו קינוח מסורתי שנוצר בליסבון על ידי נזירי מנזר ג'רונימוס. הוא נמכר בכל רחבי פורטוגל בבתי הקפה, במאפיות ולעיתים גם במסעדות.

Ovos Moles הוא קינוח מסורתי, עשוי מחלמונים וסוכר, ומוכר מאד במרכז פורטוגל. הוא נמכר בצורות שונות, כמו קונכיות, דגים ועוד.

Bolo Rei היא עוגה מסורתית מוכרת מאד בפורטוגל, שאוכלים אותה בדרך כלל בחג המולד ובארוחה החגיגית לכבודו ב-6 בינואר (Epiphany). העוגה עשויה מבצק רך ויש בה אגוזים, פירות יבשים וכיסוי של פירות מסוכרים והרבה מאד אבקת סוכר.

Pão de Ló היא עוגת ספוג עשויה מכמות גדולה של חלמונים, מה שהופך אותה לאוורירית, לחה וקלה מאד. יש לא מעט גרסאות לעוגה הזו, כאשר הטעימה ביותר (כך טוענים המקומיים) היא זו שמוגשת במרכז פורטוגל. העוגה לחה מבחוץ ונוזלית מבפנים ולמרות שנראית פשוטה, לא קל להכין אותה. 

יין הפורט (כי איך אפשר בלי?)

יין הפורט המפורסם, שמגיע מפורטו, הוא יין קינוח טעים ועשיר מאד. יש מספר סוגים של פורט, כולל אדום, לבן, רוזה וגם מיושן (Tawny Port). בדרך כלל איכותו טובה, אך ישנם יינות פורט מאיכות גבוהה. אלה ידועים כמשובחים ויוקרתיים מאד ועולים כמה מאות דולרים. אם אתם מבקרים גם בפורטו (שהיא לכשעצמה יעד שהוא בגדר חובה) תוכלו לצאת לטעימות יין וללמוד לא מעט על הפורט המסורתי, אופן הכנתו וגם על הסוגים השונים שלו.

אז מה היה לנו עד עכשיו?